איזה יופי של צרות!

בעזרת השם, בשבת זו נתחיל לקרוא בספר דברים, ספר שמתעד את כל שיחת המוסר שמסר משה רבינו לעם ישראל קודם פטירתו. שם מתואר, היאך עמד משה וסיקר ארבעים שנה במדבר, את כל הדרך 'הלא קלה' שעבר איתם באותם 40 שנה, אם זה התלונות שלהם כל כמה רגעים, אם זה המרגלים, הרצון לשוב למצרים, ההליכה אחר בנות מואב, המחלוקות שעשו במדבר ועוד הרבה תקלות שהיו בדרך. היה עומד משה רבינו ומוכיחם (ידע משה רבינו בחכמתו לעשות זאת בלשון רכה המתקבלת על הלב, כמו שכותב רש"י), וכן היה משיב על שאלות דחופות בהלכה. את כל זה עשה משה מראש חודש שבט עד פטירתו בז' באדר, כיוון שידע שנשאר לו חודש עד שהוא מסתלק מן העולם, ולא יהיה מי שיענה תשובות לשאלות.

וכותב רש"י ע"ה, כשעמד משה והזכיר לעם ישראל את ההיסטוריה, הוא הזכיר בדרך רמז ובעקיפין – באומנות גדולה – את המקומות שחטאו בהם, אך לא בפירוש. אמר להם משה, עברנו דרך 'הערבה', והתכוון להזכיר להם שחטאו שם בערבות מואב, בבנות מואב ובבעל פעור. אמר להם משה, עברנו 'בחצרות', והתכוון להוכיחם על מחלוקת קרח שהייתה באותו המקום. אמר להם משה, 'ודי זהב', והתכוון להוכיח אותם על חטא העגל שנעשה מזהב.

אך שואלת הגמרא, מה פירוש המילים "די זהב"? אילו מילים אלו? מסבירה הגמרא ועונה, שבשעה שעם ישראל חטאו בעגל, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שיעשו את העגל– רבונו של עולם, מרוב הפינוקים שפינקת אותם – משעה שיצאו ממצרים – הם מרדו בך, כשהם היו עניים במצרים ולא היה להם איך לגמור את החודש הם לא התנהגו ככה, שהיה להם דוחק הם היו קשובים, העגל הזה נולד מתוצאה של פינוק, הוא נולד משפע מוגזם. וכמו שאומרת הגמרא, "אין ארי נוהם, אלא מתוך קופה של בשר ולא מתוך קופה של תבן"- אריה שואג שאגות ועושה צרות שהוא רואה למול עיניו בשר, אך שהוא רואה תבן? שהוא רואה אוכל פשוט? הוא ילד טוב. מסכם משה רבינו ואומר, צרות מתחילות ממותרות, צרות מתחילות מבית בלי פרופורציות, ממשפטים של הורים "אני לא קבלתי שהייתי קטן, אני רוצה להעניק לילדים שלי מה שאני לא קבלתי".

כמה שלמה המלך ע"ה פחד מזה, עד שאמר "וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה' "- רבונו של עולם, אני מפחד להיות עם הרבה כסף, אני מפחד שאם אני אתעשר אני כבר לא אהיה אותו דבר, אני מפחד שאתה תראה אותי פחות בבית הכנסת, אני מתחנן לפניך רבונו של עולם! לא רוצה ניסיון של עושר, כי אני יכול להיות עם כסף, אבל לא להיות איתך, אנא אבא, אל תעשה לי את זה. כמה שלמה המלך צדק! סיפר לי אחד האנשים המגיעים אצלנו לשיעור, שבאחד הימים שהיה מחוץ לעיר והגיע זמן מנחה, הוא חיפש מניין. הוא הגיע לאחת מהשכונות העשירות וראה שם בית הכנסת גדול ומפואר, אך השער היה נעול, לכן הוא המתין ליד השער בתוך הרכב עד שיבואו אנשים למניין. לאחר 5 דקות הגיעה ניידת משטרה ועצרה ליד רכבו, יצא שוטר וביקש ממנו תעודה מזהה.

שאל אותו הבחור, ממתי אדם שממתין ליד בית הכנסת ומחכה למניין צריך להראות תעודה מזהה?! ענה לו השוטר, למה? כי בשכונה הזו אף אחד לא מחכה למניין, אין כאן מניינים. ואני שואל, למה בשכונת הבוכרים לא חסר מניין? למה שם אף אחד לא יזמין לך ניידת? אומרת התורה: "שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹקַ עָשָׂהוּ"- שאדם מרגיש "שמן", שאדם מרגיש שהוא מסתדר ולא צריך לאף אחד, הוא ישאיר את הבית הכנסת לאחרים (ולכן תמצא, שאותם אנשים – במקומות שהכסף הרים ידיים, כגון בסיטואציה של מחלות קשות – "לפתע" מוצאים את הכתובת של הבית הכנסת, לפתע הם "נזכרים" שיש מי שמנהל את העולם).

וכך מובא בתנא דבי אליהו זוטא:" "הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי", מלמד שחזר הקב"ה על כל המידות הטובות שבעולם ולא מצא מידה טובה לישראל אלא עניות, שמתוך עניותן של ישראל הם יראים את ה', שאם אין להם לחם לאכול, בגד ללבוש ושמן לסוך, הם מבקשים רחמים. ואין צדקות באה אלא מתוך עניות, ואין גמילות חסדים באה אלא מתוך עניות, ואין אדם ירא שמים אלא מתוך עניות, ואין אדם לומד תורה אלא מתוך עניות"- כך אומר אליהו הנביא, כל כך הרבה אנשים היום עם כיפות, כל כך הרבה אנשים זכו לחזור בתשובה, וכל זה רק בזכות הצרות שהם עברו, ודווקא בתקופות הלא קלות- שם הכי קל למצוא את הקב"ה, כי כל יהודי יודע שהדקות של הדוחק והדמעות אלו הדקות הכי קרובות לקב"ה, שבהם האדם מרגיש את הקב"ה ממש לידו, כך אומר אליהו הנביא, "לא מצא הקב"ה מידה טובה לישראל אלא עניות, קשיים, דווקא במקומות האלו מוצאים את הקב"ה".

יש לנו קרובת משפחה ששנים רבות הייתה רחוקה מתורת ישראל, היא הגיעה לגיל ה-50 ונתקלה "במחלה", וכשיצאה מהחדר של הפרופסור שהפחיד אותה מאוד (וכמה חבל שהרופאים במדינה לומדים איך לרפאות בני אדם, אך לא לומדים להיות בני אדם, חבל, חבל, הלוואי שבפקולטה לרפואה היו מראים להם תמונות של רופאים אמיתיים, כמו ר' שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל, שהודיע לזוג הורים לא לקרוא לבנם יהונתן, כיוון שבאותו הבניין ישנה אמא שכולה, שלבנה היו קוראים יהונתן, שמא תשמע את השם הזה ותיזכר בבנה ויכאב לבה. חבל שלא מראים להם תמונות של הרב שך זצ"ל, שלא הסכים להיות סנדק בברית של אחים תאומים. אמר להם הרב שך, אני חושש שיגדלו הילדים ולאחד מהם יספרו שהסנדק שלו היה הרב שך ולאח השני היה סנדק אחר, ויכאב עליו לבו, למה עשו לו כך?! חבל, חבל…) קיבלה על עצמה אותה אשה לשמור שבת- מה שחמישים שנה היא לא הבינה, 5 דקות של פחד נתנו לה להבין.

אליהו הנביא מלמד אותנו ש"צרות" הם לא צרות, יש להם תפקיד חשוב בעולם- לנתב את העולם, לשבץ כל אחד במשבצת שלו. כך אומרים חז"ל, לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה.- שיבוא משיח הוא יראה לכל אחד שכל הזמן הארוך שהוא המתין לשידוך- זה היה הכי נכון בשבילו, הזמן שהאשה לא נפקדה- כמה הזוג היה צריך את זה, הדוחק הכלכלי בבית- זה היה הכי במקום, על כל המקרים הלא פשוטים האלה, על הכל אדם עתיד לומר תודה רבה. רבונו של עולם, תודה לך, רק אתה ידעת כמה זה היה במקום. ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה.