ילד שהוא 'מעדן לנפש' הכיצד?

אומר שלמה המלך ע"ה: "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ"– שלמה המלך כותב לנו עצה, 'רצפט' איך נזכה לראות נחת מהילדים, 'ויניחך ויתן מעדנים לנפשך'. 'יניחך'- הנחת שתראה ממנו. 'ויתן מעדנים לנפשך'- הטוב שאתה תראה ממנו הוא יותר מכל מעדן שתוכל לקבל- 'מעדן לנפש'! מה היא העצה? 'יסר בנך'– תתן לו קצת להרגיש צער!

אני מניח שכולם עכשיו מרימים גבה 'זו דרכה של תורה?!', אך המתינו בסבלנות מעט ומיד נבאר הכל… ראשית, נבהיר שהדבר החשוב ביותר בחינוך הילדים הוא חום ואהבה, שום פעולה חינוכית לא יכולה להתקיים בלי שתי המילים האלה… אמנם אנשים טועים לחשוב שחום ואהבה פירושו לתת להם הכל, שלא יחסר לילד כלום, מה שירצה הילד יקבל ללא דיחוי, כל צעצוע שיש בחנות, כל ממתק שיש במדף, הכל יהיה שלו… וכן לפתור אותו מכל מטלות הבית- האמא מנקה, אוספת את הצעצועים, האבא הולך למכולת ושופך אשפה, אבל הילדים? הם פטורים, העיקר שיהיה להם טוב! אומר שלמה המלך, ככה לא אוהבים. הורים שאוהבים באמת את ילדיהם, צריכים לתת להם לגדול עם נפש בריאה וחזקה לסבול את מאורעות החיים…

כדי להמחיש את העניין נקדים סיפור שסיפר אחד מגדולי המחנכים בדור על ילד שנולד להורים עשירים: 'אותו ילד צמח בצורה נוראית וניצל את הוריו בצורה מדהימה. הוא לא למד כלום וקיבל הכל. את כל הבעיות שלו החליקו הוריו, ואפילו נתנו כסף למורה כדי שיסדר לו את התעודה. עם כסף טיהרו את הכל. הילד התבגר, הגיע לגיל 20 וכל חייו גיננו הוריו על "הגוזל" שלהם, הם הרי 'אוהבים' אותו ולא רוצים שיחסר לו מאומה. ואז החליטו ההורים– הגיע הזמן למצוא לו אישה! ילד שעוד לא עבר את גיל שתים עשרה (בהתנהגות), אבל ההורים רצו לראות נחת, ועם כסף משיגים אפילו כלה. חגגו את הנישואין ופתחו לו איזשהו מפעל, והבחורצ'יק? ירד מדחי אל דחי, הבית שלו תוך שנה היה כואב ומכאיב לסובבים.

לצער רעייתו, תוך שנה היה קשה לה להתגרש, כיוון שנולדו להם תאומים. הוא סגר את המפעל ופתח מפעל אחר, כאשר האבא – כמובן – מניח לו את המפעל השני על מגש של כסף, תרתי משמע. וכך התנהלו העניינים במשך שבע שנים לאחר הנישואין, פתח וסגר, פשט רגל ופתח. אמרתי להורים שוב ושוב, תניחו לו שיתמודד, לעולם הוא לא יהיה בן אדם בדרך הזו! תבינו, בדברים הכי פשוטים הוא לא יכול להתקדם, הוא לא מוכן לקום בבוקר, הוא מתרומם מהמיטה בשעה עשר, אחת עשרה ושתים עשרה, כי מה בוער לו? מקסימום הוא יפשוט את הרגל ואבא יפתח לו מפעל חדש, אך לא הועילו דרשותיי ובקשותי, הם היו נאנחים ואומרים: 'מה זאת אומרת, אם אנחנו לא נעזור לו אז מה יהיה? הרי הוא ייפול לגמרי!' יום אחד התרחש נס, נס לילד ואסון לאבא- פשיטת רגל של האבא העשיר, מה שגרם לו לעזוב את הארץ ולברוח לחו"ל… השריון של הילד נשבר וזה – מהר מאוד – מצא עצמו חשוף לעולם, עכשיו הוא חייב להתמודד… מאותו הזמן עברו 13 שנה והילד השתקם, מאותו זמן הוא לא החליף עבודה, מאותו זמן הוא השתנה, הוא סוף סוף הקים בית! זה סיפור קיצוני, אבל הוא ממחיש לנו בבירור את הדברים.

מעתה, נשאר לנו רק להסביר כיצד מגדלים ילד שיודע להתמודד ולקחת אחריות. העצה הראשונה- שיתוף הילדים במטלות הבית. יש לחלק תפקידים לכל אחד מבני הבית, שכולם יהיו שותפים, ניקיון, אשפה, מכולת, בישולים, כל אחד יעשה מה שהוא טוב בו, ועל ידי כך הילד מבין שהבית הוא לא מקום שמקבלים כל מה שרוצים מבלי להתחייב ליתן כלום בתמורה, העובדה שהוא חלק מהמשפחה מחייבת אותו להיות נושא בעול עם כולם, מה שיעניק לילד את ההרגלים לכך גם לאחר שיינשא (ולא כאותם שהיו רגילים בבית אמם להיות בטלים, ואח"כ שהגיעו לביתם קשה להם מאד להיות שותפים, כי הם רגילים לקבל הכל עד היד. ודבר זה חשוב בפרט לבנות, שעליהם יהיה מונח עול הבית, ואותן שהתרגלו בבית הוריהם בבישול, בטיפול האחים הקטנים וכו', יהיה להן הרבה יותר קל לנהל חיי משפחה תקינים).

עוד עצה חשובה היא- אחריות על כסף. צריך ליתן לילד 'דמי כיס' ולעזור לו לנהל אותם בחכמה. לומר לו: "אם אתה רוצה צעצועים, תחסוך, אם תרוץ ותקנה ממתקים בכל פעם שיש לך פרוטות בכיס, אתה תפסיד. ממתק נגמר אחרי רגע, חבל…". כך הילד לומד להשיג מטרות, ובנוסף הוא מתחנך שבחיים צריך לפעמים לוותר על דברים קטנים כדי להרוויח דברים גדולים יותר, וכן מתחנך להתנהג עם הממון בחכמה ובאחריות!

עצה שלישית- שחשוב להקפיד עליה היא, 'הרחמים'. אומר הפסוק: "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן"– הרחמים והדאגה של האמא, פעמים שהם מזיקים ביותר לילד. זכרי, גם אם הוא בוכה, גם אם קשה לו, הרבה פעמים צריך לעמוד מהצד ולתת לו להתמודד… תני לו ליפול ולקום ואת תשגיחי מלמעלה, כל נפילה מכשלת ומקימה אותו על הרגליים חזק יותר! והדברים עוד ארוכים, ותן לחכם ויחכם עוד!