להתחשב בבקשה.
התורה הקדושה בפרשה זו ניגשת לטפל ביחסי 'עובד ומעביד'. מצווה התורה: "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ"- מלמדת התורה את היהודי, שגם אם הוא שכר עוזרת לבית, או עובד ניקיון, גם שם יש חוקים, זה לא נגמר בתלוש משכורת ומענק עבודה, אלא גם שם 'מחכות' לו הִלכות בן אדם לחבירו, וכמו שמסביר רש"י, שאיסור זה מדבר אפילו ביחסי מלך למשרתיו, שאפילו מלך צריך לדעת לומר "בוקר-טוב" יפה למשרתים שלו.
וממשיך וכותב רש"י: "שלא תאמר לו תכין לי כוס מים חמים (כוס תה) ואתה אינך צריך"- שלא תעייף אותו לשווא, שלא תאמר בלבך: 'הוא מקבל משכורת, הוא צריך לעבוד', שנאמר "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקיך". אני יודע את הלב שלך אם אתה באמת צריך או לא, אני יודע אם זה בא ממקום טוב או מניצול וזלזול. אדוני הבוס, שלא תשכח שגם הפועל 'שלך' הוא בן שלי. התורה לא שוכחת אף אחד, גם לא את הפועל הזוטר ביותר, גם עליו התורה אינה פוסחת, שח"ו לא תגרום לפועל או לעוזרת איזו נכאות-רוח, או עגמת נפש.
ומספרים על האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת', שכל ימיו היה נזהר שלא לבקש משום אדם לעשות עבורו איזשהו שרות אישי מכל סוג שהוא, וכמו שהעידו חז"ל, שמצינו הנהגות תרומיות מעין אלו בגדולי האומה כולם, ומהם שמשון, שכשפנה אל הקב"ה אמר לפניו: "רבש"ע, זכור לי עשרים ושתים שנה שהייתי דיין בעם ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי את מקלי ממקום למקום"– מעולם לא השתמשתי בדרג שלי, מעולם לא ביקשתי שמשהו יסחב לי את התיק, או יבוא לאסוף אותי עם הרכב.
כך היה האדמו"ר מגור זצ"ל (אין צריך לומר שהנהגות מאלפות מעין אלו ימצאו רק בגדולי ישראל, שכל כמה שהם גדלים יותר, הם מרגישים קטנים יותר. אשרינו שזכינו). ומספרים על האדמו"ר, שבזקנותו, כשהיה חלוש מאוד, סעד ארוחתו יחד עם ילדיו. כשסיים לאכול הוא קם אל הכיור, נטל ידיו במים אחרונים, שב אל מקומו וברך ברכת המזון. אמרה לו הרבנית: "הרי יכולת לומר לאחד הילדים שיביא לך מעט מים אחרונים, ועוד שיש בזה גם משום חינוך, שישרתו את אביהם שהוא גם רבם". מיד נענה ואמר: "אמנם אשתי את צודקת שיש בזה משום חינוך ומשום כיבוד אב ואם, אך יש עוד משהו יותר חשוב, שכל דבר שאתה מסוגל לעשות בעצמך אל תטריח בו אנשים אחרים.
את המשפט הזה רציתי להעביר להם"- איזה משפט אמיתי, כל מנכ"ל ובוס צריכים להכיר את המשפט הזה, שגם אם הפועל או הפקיד מקבל תמלוגים, זה עדיין לא אומר שצריך 'לסחוט' אותו עד תום, ולמה? כי אתה יהודי, אם היית גוי לא היה לי מה לומר לך, אתה צודק, אבל אתה יהודי! ויהודי לפני שהוא בודק את תפעולי החברה והמפעל שלו, הוא צריך לבדוק איך הוא מתפעל את עצמו.
כבר סיפר הגר"מ שולזינגר זצ"ל, שבמוצ"ש אחד הוא ראה את הגאון הרב שך זצ"ל חוזר מהישיבה ונכנס לביתו. הוא נכנס למטבח ונוכח לראות את הלכלוך שהצטבר שם מסעודות השבת ואת הכלים המלוכלכים. מיד בלי לחשוב הרבה החל הרב לנקות ולשטוף את הכלים. ראה אותו אחד מבני הבית ומיד אמר לו: "תכף תבוא העוזרת ותנקה את הכלים, הרי זה תפקידה". מיד נענה הרב שך ואמר לו: "וכי אסור לעזור לעוזרת?"- זה נקרא לחיות את התורה, לא 'לחיות' את החוזה ולהתנהל ברשמיות ופורמאליות, לא, לא, כי לפני החוקים היבשים צריך לחפש להיות 'בני אדם'.
שנדע לא להטריח, שנדע לא לגרום לאנשים להתעייף, וכמו שמספרים על הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, שראה בחור שאכל פרי ותוך כדי אכילתו הניח את הקליפות באדן החלון. ניגש אליו הגאון ואמר לו: "אני חושב שאתה עובר כאן על איסור מהתורה, זהירות!". "למה הרב?" שאל הבחור המורתע. הסביר לו הרב במתק שפתיים: "כתוב בתורה: 'לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ' ואתה יודע שמחר העוזרת תגיע לכאן כדי לנקות ואתה יודע כמה זה קשה, ע"י הקליפות שפיזרת אתה מכביד עליה וגורם לה קושי נוסף בעבודה, שתצטרך המסכנה בנוסף לכל הטרחה גם לאסוף את הקליפות שלך, לך זה קל, לה זה קשה, אז למה?".
על הרב ר' ראובן בנגיס זצ"ל סיפר הרב שטרן, שכל ימיו בעת לימודו הייתה מונחת לפניו כוס תה והיה מקפיד שלא לשתות ממנה. לימים התברר מדוע הרב לא היה שותה, ידע הרב, שברגע האנשים הרבים שהיו סביבו יבחינו שאין לרב שתייה הם יעשו הכל ויטריחו עצמם כל רגע ורגע כדי להגיש לרב משקאות, אך הרב לא חפץ ליהנות מטרחה של יהודי, לכן כל ימיו היה דואג הרב להניח כוס לפניו ולא לשתות ממנה, כדי שיראו כולם שלרב יש שתייה.
הכל הם יעשו רק שח"ו יהודי לא יתנשף, שיהודי לא יצטער. כמה זה יפה.
על מה חז"ל לא חשבו. המדרש מספר, אמר ר' אבא הכהן בר פפא, כשהייתי רואה סיעה (קבוצה) של בני אדם, הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח אותם, כדי שלא יהו רואין אותי ועומדין מפני. וכשאמרתי הדברים לפני ר' יוסי בר זבידא, אמר לי, צריך אתה לעבור לפניהם ויהו רואין אותך ועומדין מפניך ואתה מביאם לידי יראת שמים, שנאמר: "מפני שיבה תקום… ויראת מאלוקיך".- על מה הם חשבו, שלא לגרום ליהודי 'להתעייף' ולקום מהכסא, את הפעולה הכי פשוטה וקלה היום יומית הם רצו לחסוך. זו דרכה המופלאה של התורה. ה' יזכנו.
