מה שלום ההורים?
התורה הקדושה בפרשה זו מצווה כל יהודי ויהודי לכבד את הוריו, שנאמר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ". ואמרו חז"ל, 'בוא וראה כמה גדול כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו'– בוא תראה אומרים חז"ל, מה הקב"ה אומר על אמא ואבא שלך, מה הקב"ה חושב עליהם, שהרי אע"פ שחייב האדם לכבד את הקב"ה, וכמו שנאמר "כבד את ה' מהונך", הוא דווקא באופן שיש לו כסף, אך אם אין לו כסף אין הוא חייב, כגון קניית אתרוג- אם יש לך כסף אתה מחויב בקנייתו, אך אם אין לך כסף בארנק אתה פטור, וכן דגים לכבוד שבת- אם אין לך כסף אתה פטור, אך כשבא הקב"ה לדבר בכיבוד אב ואם, כשזה נוגע להורים שלך, הוא כתב בין אם יש לך כסף בין אם אין לך כסף אתה חייב בכבודם, ואפילו אם זה כרוך בלסובב על הפתחים ולאסוף צדקות- כבוד אביך ואמך עומד ומחכה לפניך.
אומר הקב"ה, אם יש לך חצי שקל לתת לי או לאמא שלך, תתן לאמא שלך, ואם אין לך להביא לאבא שלך דגים אתה לא תלך לישון עד שיהיו לו דגים על השולחן, על הדגים שלי אומר הקב"ה אני מוותר, על של אביך אני לא מוותר! רק שאת אמא או אבא לא תשאיר בלי כלום. אילו מילים מבהילות- 'העדיפם הקב"ה יותר מכבודו'.
ואם תבוא אמא ותתלונן "מהיום שהבן שלי התחזק הוא שכח את אמא שלו" אני רוצה לומר לאותה אמא, שהתורה הקדושה היא היחידה שיכולה לתת לילד הזה להבין מי זו אמא שלו! איפה יש סיפורים כמו של חז"ל, שמספר התלמוד על אמורא ששמו אבימי, שחמשה בנים היו לו, וכשהיה אביו נוקש בדלת הוא לא הניח לאף אחד מבניו לפתוח את הדלת לאבא שלו (לסבא), אלא רק הוא רץ לפתוח, "רק אני פותח את הדלת לאבא שלי"! כמה הם הבינו וידעו מה זה הורים (ואם אותו ילד לא מספק את הכבוד המינימלי שכל אמא צריכה לקבל, צריך לקבול עליו לפני הרב שיסביר לו איך חוזרים בתשובה, כי לצערנו יש היום באמת בחורים טובים שחוזרים בתשובה, אך לא מודרכים, ולכן הם לוקחים את החוק לידיים ושורפים כל מי שעומד לנגדם בדרך. הם חושבים שהם מבינים ושוכחים שהם רק 'סטז'רים' וחדשים בתפקיד, חושבים שאם קראו שתיים או שלוש הלכות הם רבנים גדולים, חבל כל כך. אני רוצה להגיד לאותה אמא, תזכרי תמיד! התורה היא הראשונה שצריכה לעשות אותך גאה ומאושרת!).
המדרש מספר אילו חרדות עברו על יצחק אבינו בשעת העקידה, ואף על פי כן גם בשעה הטרגית הזו הוא לא שכח את כבוד אביו. אומר המדרש, שבאותה שעה היה יצחק מושלך לפני אביו כשה לטבח. אמר יצחק לאביו: "אבא, כפתני יפה יפה ותנני על גבי המזבח"– אבא, תקשור אותי טוב טוב, שמא מתוך הפחד חס ושלום אבעט בך, כי בחור אני ועומד בכוחי, ונמצא אני מחויב שתי מיתות לשמים– אבא, אני מפחד שמהפחד שלי אתה תקבל מכה בטעות. מה אני אענה למעלה בשמים כשיראו לי שאבא שלי קיבל ממני בעיטה? מה אני אענה בשמים שיראו לי שאבא שלי צעק איי או הוריד דמעות בגללי? אילו פנים יהיו לי שם? זה יצחק אבינו בשעות הכי קשות, בשעות שאין שכל, בשעות שהראש לא עובד- אצלו הראש רק חשב שאבא שלו לא יקבל שריטה.
ואם יעמוד בחור ויאמר: "כבוד הרב, אמא שלי לא אשה קלה", צריך אותו בחור לידע מה שאומר הנביא: "לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי"- ודרשו חז"ל, אפילו אם רירו של אביו יורד על זקנו, ישמע לו מיד"- אומרים חז"ל, אפילו אם יורד לאביו ריר מהפה ונודף ממנו ריח לא טוב, אתה חייב בכבודו! גם אם אביך אלכוהוליסט ומבוזה והוא 'לא קל', אם אתה לא מחשבן אותו, אומר הקב"ה, יהיה לך חשבון איתי. "לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי"- אליכם הדתיים בוזי שמי, אתם מבזים אותי שיש לכם כיפה על הראש ואיך להתייחס לאבא שלכם אתם לא יודעים. "אל תבוז כי זקנה אמך"- כבד את אמא, וכל זמן שהיא מזדקנת אתה חייב בכבודה יותר.
המדרש מספר על אותו תנא קדוש, ר' יהושע בן אלם, שאמרו לו בחלום: "שמח בלבבך, שאתה וננס הקצב תהיו יחד בגן עדן. מושבו ומושבך יחד, חלקו וחלקך שווים כאחד". כשנעור משנתו, חשב ר' יהושע בלבו: "אוי לי, שמיום שנולדתי הייתי תמיד ביראת קוני, לא עמלתי אלא בתורה, לא הלכתי ד' אמות בלי ציצית ובלי תפילין, היו לי שמונים תלמידים, ועכשיו שקולין מעשי ותורתי עם הקצב"- איך יכול להיות שכל מה שאני מתייגע לפני הקב"ה במשך תשעים שנה חשוב בשמים כמו לפרק עופות ולחתוך נתחי בשר?! שלח לתלמידיו: "תדעו לכם, לא אכנס לבית המדרש עד שאראה מי זה האיש ומה מעשיו שהוא חברי בגן עדן".
מיד הלך עם תלמידיו ושאל בשם האיש ושם אביו, עד שהגיע לעירו. כשנכנס, שאל מיד: "היכן ננס הקצב?". אמרו לו, "למה אתה מבקש אותו, אתה חסיד וצדיק ולמה תשאל עליו?!". אמר להם: "מה מעשיו?". אמרו לו: "אדוננו, לא תשאל עליו כלום עד שתראה אותו". מיד שלחו לקרוא לו: "ר' יהושע בן אלם שואל עליך". אמר להם: "מי אנכי ומי אבותיי שר' יהושע שואל עלי?!". אמרו לו: "בוא עמנו וראה". כשהגיע אצלו, נפל ננס הקצב על פני ר' יהושע ואמר: "מה יום מיומיים שעטרת ישראל בא לפני עבדו?". אמר לו: "יש לי דבר לדבר עמך, מה מעשיך ומה מלאכתך?". אמר לו: "אדוני, קצב אני, ויש לי אב ואם זקנים שאינם יכולים לעמוד על רגליהם, ובכל יום ויום אני מלבישם, מאכילם ומרחיצם בידי".
ההורים שלי זה הדבר היחידי שיש לי בחיים, לדאוג לאלו שכל החיים דאגו לי. אני יושב מאכיל את אבא, מאכיל את אמא, מחליף לאבא למרות שזה לא כל כך נעים ואף מבייש, עד שלא ברור לי שהם שבעים ונקיים אני לא פותח את העסק, גם אם הלקוחות ימתינו ההורים שלי לפני כולם, גם לפני העסק. מיד עמד ר' יהושע ונשקו על ראשו, אמר לו: "בני, אשריך, אשרי גורלך, ואשרי חלקי שזכיתי להיות חברך בגן עדן". אחד כזה יושב עם תנאים בגן עדן, הוא אולי לא הבין כל כך איך לומדים גמרא, אך הוא ידע מה זה אבא ואמא.
כשהיו נכנסים אב ובנו לראש ישיבת פונוביז', ר' יהודה מיכל לפקובי'ץ זצ"ל, כדי להזמינו לבר מצוה, הוא היה אומר לנער לקבל עליו שני דברים: האחד, להתרחק מחבר רע, כי חבר מקולקל הוא אבי אבות הטומאה (וזה מצריך שיחה בפני עצמה). והדבר השני, היה אומר לו הרב: "תמיד תכבד את אבא ואמא, ולעולם לא תפסיק, כי אבא ואמא זה הכל".
רק שנפנים רבותיי, היו כל כך הרבה אנשים שאחרי מאה עשרים שנה הכו על חטא! אמא, איך עשיתי לך ככה? אבא, איך עשיתי לך ככה? ולא סלחו לעצמם, למה ח"ו להגיע לימים שאדם לא יסלח לעצמו? שלא יהיה מי שירפא לו את הפצע שנשאר, למה? מספרים על אדוננו הבבא סאלי זיע"א, שכשנכנסה אמא עם בנה לבקש ברכה מהרב, שהילד ישמע בקולה, הוא הושיב את הילד על ברכיו והתחיל לבכות: "אמא, אמא, איפה את היום? אם היית כאן את כל העולם הייתי נותן בשבילך! איפה את אמא?!".
שנזכור מה שאומר מדרש תלפיות: "המכבד את אביו ואמו הקב"ה נותן לו בנים שיכבדוהו".- אתה שומר על השקט בשביל אבא שלך כשהוא ישן? גם הבנים שלך ישמרו לך על השקט. אתה לא מרים טלפון לשאול 'מה שלומך אמא'? גם לך לא ירימו טלפון. שלא נשכח את המילים האלה, שלא נשכח את ההורים האלה. אשריכם ישראל!
