מי קודם למי?
פסק השולחן ערוך בהלכות צדקה (יו"ד רנג' סע"ג'): "עניי ביתו קודמים לעניי עירו ועניי עירו קודמים לעניי עיר אחרת". אומר מרן הקדוש בשולחן ערוך, אם חפצת להיטיב, אם רצית לתת מעצמך, תדע שהראשונים ברשימה הם עניי ביתך… כך הוא בצדקה. ואומרים רבותינו, שכך הוא בכל נתינה ונתינה, ומי יותר קרובים לאדם מאשר אשתו וילדיו?! על כן, וודאי שעל האדם חובה לדאוג לצרכי אשתו וילדיו לפני כולם! הם ראשונים ברשימה לקיים בהם את כל המצוות כולם!
וכדי שנבין, סיפר הרב שבדרון זצ"ל על נכדו של החפץ חיים זצ"ל, שלמד בישיבת 'ליקוויד' בזמן שראש הישיבה הראשון ר' אהרון קוטלר זצ"ל כיהן בקודש. הוא ומשגיח הישיבה היו ממש גאים שאברך בעל ייחוס כזה נמנה בין אברכי הכולל של הישיבה, אך יחד עם זאת הם הבחינו בתופעה מאד מוזרה, הבחור מרבה לאחר לישיבה ופעמים אף אינו מגיע בכלל. כך התנהלו הדברים במשך תקופה עד שהחליט המשגיח לבדוק לפשר הדבר וקרא לבחור בנוכחותו של ראש הישיבה: "רצינו לשאול אותך" פתח המשגיח, "שמנו לב שכבודו מרבה לאחר לתפילה, איננו חושדים אותך ח"ו, אך בכל זאת רצינו לשמוע הסבר לדבר". וכאן ענה נכדו של החפץ חיים תשובה, שרק מי שינק ערכים מביתו של החפץ חיים יכול היה לענות: "אסביר לכם" פתח האברך, "מאד הייתי רוצה להגיע בזמן, אך אין הדבר עולה בידי, כי בכל בוקר שאני בדרכי לתפילה אני נתקל במקרה מעורר רחמים ואיני יכול לעמוד מנגד. מדובר באישה שב"ה בירך אותה ה' וישנם בביתה ילדים רבים, ובכל בוקר אני שומע את הילדים בוכים, לאחד צריך להכין את ה'בקבוק', את השני צריך לארגן לתלמוד תורה, לשלישי צריך להכין כריכים ועוד. וכשאני עומד שם, אני מרגיש שיש לי חובה לעזור לה!" וסיים דבריו האברך הצעיר, "לפעמים אני מספיק להגיע לתפילה בקצת איחור ופעמים אני מוצא מניין אחר מחוסר ברירה, האם איני נוהג כשורה?!". "מעשה אצילות כזה מתאים רק לסבך החפץ חיים" השיב ראש הישיבה, שלא היה קשה לפספס את ההתרגשות שנגרמה לו עקב המעשה!
"תאמר לי רק, האם האישה הזו היא אלמנה, או אולי גרושה, באיזו אישה מדובר?! אולי נוכל לעזור לה גם אנחנו". "ח"ו! לא גרושה ולא אלמנה, היא נשואה, יש לה בעל- הבעל הזה הוא אני!". כמה פעמים אנחנו מחפשים מצוות מחוץ לבית? למדנו מסיפור נפלא זה, שאין צורך לצאת לרחוב כדי לחפש מצוות, הבית הוא 'בית חרושת' לעבודת ה' ומפעל שמייצר מצוות ואינו נח. ולימדנו השולחן ערוך, שבהם המצווה גדולה אף יותר!
ואני יודע שהרבה גברים שקוראים עתה את המילים הללו בטוחים שאין זה כל כך קשור אליהם ורק אנשים רעי לב מעדיפים אנשים אחרים ע"ג משפחתם. הרי אצלם האישה תמיד לפני כולם בכל… האמנם זה כך? נראה… כל בעל צריך לבדוק בדיקה פשוטה שעל ידה יוכל לברר כמה באמת הוא מבין שעיקר עבודת ה' של האדם היא בבית וזה על ידי שישאל את עצמו כמה שאלות: תבדוק האם אתה שמח לעזור לאשתך כמו שאתה שמח לעזור לחבר שהתקשר אליך. שחבר התקשר אליך באמצע הלילה ונתקע עם המכונית, אמרת לו: "בטח אחי! כמה דקות אני מגיע", אך שאשתך צריכה אותך, התשובה היא: "אולי תבקשי מאמא שלך שתעזור לך?!". כשהיא מבקשת: "תקפוץ תקנה לי מהמכולת בדרך הביתה אבקת כביסה", איך אתה מגיב? אך כשהחבר לעבודה מבקש ממך: "שאתה מגיע, תביא איתך משהו לאכול", האם התגובה היא אותה תגובה? תהיה אמיתי ותבדוק מי זוכה לראות את הפרצופים היפים שלך, איפה אתה מפזר את החיוכים, האם רק כשאתה עם החברים אתה שמח וצוחק, אך כשאתה מגיע לבית הפרצוף נהיה 'תשעה באב'?! (ואחר כך אתה מתפלא שיוצא לה משפטים: "אתה מעדיף אותם על פניי").
האם רק כשאשתך מתקשרת בזמן שאתה בעבודה, זה תמיד מסתיים: "מאמי אני עסוק, נדבר…", או גם לחבר הקרוב שלך אתה אומר: "אחי נדבר אני עסוק"?! גם איתו אתה פותח במילים: "זה דחוף?!". שצריך תרומה לבית הכנסת, או לנזקקים אתה הראשון לקפוץ ולתת, אך שאשתך אומרת: "אין לי מה ללבוש" ומבקשת חצאית חדשה, כיצד אתה מגיב?! תנסה להיזכר בזמנים שהיה צריך 'לתת יד'- חבר ביקש ממך עזרה בסוכה, רצת לעזור, אז למה אם הגעת לבית והבית כולו בלאגן לא הפשלת שרוולים והתחלת לשטוף כלים?! וכן הוא בכל… חבר זקוק לתמיכה ואשתך זקוקה לתמיכה, מי לפני מי? האם היא פחות מהחבר? כמה פעמים רואים שאדם 'מחזק' אנשים רחוקים, יש לו דוד רחוק מתורה והוא דואג לקרבו, או שהשם נתן בפיו כושר דיבור ועומד ומדבר לפני אנשים, אך אשתו מה? אותה לא צריך לחזק?!
בחוץ הכי קל לחייך לכולם, להיות סבלני לכולם, להיות לארג', אבל לא בזה האדם נמדד. האדם מגיע סוף יום לביתו ואז יורדות המסכות, עכשיו המבחן האמיתי שלך לראות איזה אדם אתה. וכבר אמר אותו חכם: "אם כל העולם יגידו לך שאתה צדיק ואשתך תגיד שאתה לא צדיק (או שתחשוב כך בלבה), אז אתה לא צדיק! ואם כולם יאמרו שאתה רשע ואשתך תגיד שאתה צדיק, אז תדע- אתה צדיק!"- השי"ת בודק את האדם בכותלי ביתו, אם כולם יספרו עליו "איזה אדם זה", "שירבו כמותו בישראל", אבל אשתו אומרת (או חושבת): "אף אחד לא מכיר אותו באמת… הם לא שומעים את הצעקות שהוא צועק בבית", אז שידע שדבריהם בטלים ומבוטלים, אך אם ההפך קורה, אם אשתו אומרת: "אף אחד לא באמת יודע מי הוא, רק אני יודעת כמה הלב שלו רחב!"- אז שידע שזכה!
